מושרש מזמן התנאים היו גדולי ישראל כגון רבי עקיבא ורבן שמעון בן גמליאל)
וכבר מצינו בחז”ל בספרי פרשת ראה פיסקא קט”ז “בארצך – יושבי הארץ קודמים ליושבי חוצה לארץ”
וכן מצינו בתקופת הראשונים כמלאכים ז”ל, שרבינו יחיאל מפריש ז”ל (מבעלי התוס’ שעלה ארצה עם תלמידיו), שדר לשדריה אשר יקרא שמו “רבי יעקב שליח נאמן”, שיעבור “בכל הגלויות” להביא תרומות להחזקת ישיבתו שבעכו (הנקראת בית המדרש דפרישי – על שם המקום שבאו משם), וכפי שמפורש באיגרת שנדפסה בקובץ גנוזות מזרח ומערב כרך ג’ חוברת ז’ עמ’ ד’ (באיגרת מפרט את קברות הצדיקים שבהם היה רבי יעקב מתפלל עבור התורמים, עיי”ש). וצאינה וראינה גם בשו”ת הריב”ש סי’ תק”ח שכתב: “קודם הפסח, בא הנה יהודי אחד מירושלים, בשטר ארחות.” עכ”ל, ומסתברא ד”שטר ארחות” היינו שטר המלצה לשליחות. וזכר לדבר (אע”פ שאין ראיה לדבר) גם בספר המנהגים של מהרי”ל ז”ל, בהלכות פורים, שכתב: “ואת [המעות של זכר ל]מחצית השקל החזיקו לסייע בו אל העולים לארץ הצבי לשם שמים.” עכ”ל
